מדוע איבדו האירופים את הטעם למאמץ הגנה?

במהלך עשרות השנים, האירופים צמצמו באופן משמעותי את מאמצי ההגנה שלהם, בהתבסס על יתרונות השלום. אבל כשהמתחים מתעוררים מחדש, הם נאבקים לחזור לרמת ההשקעה שהייתה להם במהלך המלחמה הקרה.

בנאום בוועידת הרמטכ"לים של חילות האוויר והחלל בלונדון לפני מספר ימים, ערך הגנרל האמריקאי ג'יימס הקר, מפקד חיל האוויר האמריקני באירופה ובאפריקה. תמונה מדאיגה ביותר בנוגע לאמצעי ומאגרי התחמושת הקיימים בפועל באירופה, כדי להתמודד אולי עם סכסוך גדול.

לדבריו, חברות נאט"ו, הן אירופיות והן אמריקאיות, הזניחו נושאים קריטיים כמו מתכונת הכוחות, ונפח מלאי התחמושת וחלקי החילוף הדרושים כדי לעסוק בסכסוך כזה. מצב זה יהיה מדאיג על אחת כמה וכמה מכיוון שבניגוד למלחמה הקרה, האיום כיום הוא הרבה יותר נרחב ופולימורפי, ומהווה סיכון ברור לראות מספר נקודות חמות צצות בו-זמנית בעולם.

העובדה היא, בתוך כמה עשורים, הצבאות האירופיים החזקים של נאט"ו איבדו את רוב היכולות שלהם בתחום המעורבות הקונבנציונלית הגדולה. גרוע מכך, אם מנהיגי אירופה הכריזו כולם על מאמצים להגדיל את ההקצאות התקציביות של צבאותיהם, אלה שואפים להגיע לקומה שנקבעה על ידי נאט"ו, בעוד שהפורמטים, מצדם, נועדו לקפוא, רחוק ממה שהם היו. שיא המלחמה הקרה.

אולם נראה כי מצב זה אינו מדאיג את מנהיגי אירופה, מלבד כמה מדינות כמו פולין או המדינות הבלטיות, ועוד פחות מכך את דעת הקהל שלהם, שאחרי כמה חודשים של תדהמה ודאגה בעקבות תחילתה של התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה, שוב התרחקו מבעיות הגנה וחזרו לשאלות הרבה יותר דחופות, כמו בחירת יעד החופשה הבא.

לכן, אנו יכולים לשאול את עצמנו מדוע האירופים, שבכל זאת היו מעורבים והתגייסו בתקיפות בעימות עם ברית המועצות וברית ורשה, רק לפני 35 שנה, הפסידו היום בנקודה זו של "טעם למאמץ" בהגנה?

כוח צבאי אירופי ב-1985

רחוק מ-30 המדינות החברות כיום, לנאט"ו היו רק 16 חברות בשנת 1985, מתוכן 13 אירופאיות: בלגיה, דנמרק, ספרד, צרפת, יוון, איסלנד, איטליה, לוקסמבורג, נורבגיה, הולנד, פורטוגל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, איחוד מַלְכוּת. באותה תקופה, מדינות אירופה ייצגו רק מחצית מהתמ"ג של ארה"ב (2100 טריליון דולר לעומת 4,300 טריליון דולר), אך עם 350 מיליון תושבים, היא השיגה ביצועים טובים יותר מ-40 מיליון האמריקאים ביותר מ-260%.

במונחים של הגנה, צבאות אירופה ייצגו אז 60% מהמשאבים הקונבנציונליים של נאט"ו, עם יותר מ-5000 טנקי קרב ו-4000 מטוסי קרב, כמו גם יותר מ-3 מיליון חיילים, בעיקר מגיוס.

בנוסף למספרים, היה להם ציוד בעל ביצועים גבוהים, במיוחד בהשוואה למקבילותיהם הסובייטיות, בין אם בתחום של כלי רכב משוריינים עם טנקי השפטיין והצ'לנג'ר הבריטיים או Leopard 2 מטוסי קרב גרמניים עם ה-Mirage F1 ו-2000 הצרפתית, הטורנדו האירופי ומספר רב של מטוסי F-16 אמריקאים, ובתחום הצי, עם 7 נושאות מטוסים ונושאות מטוסים בריטיות, צרפתיות, איטלקיות וספרדיות, כשישים משחתות. ופריגטות המצוידות בטילים וניסיון רב בתחום הלוחמה נגד צוללות, או כמעט 80 צוללות, כולל כעשר צוללות תקיפה גרעיניות בדרגת רוביס (צרפת) וכן Swiftsure הבריטית וטרפלגר.

נכון שבאותה תקופה, מדינות אירופה הוציאו בממוצע 3% מהתמ"ג שלהן על צבאותיהן מדי שנה, בעוד שרוב המנהיגים חיו את הניסיון של מלחמת העולם השנייה או המלחמות הקולוניאליות שלאחריה. כמו כן, רוב אוכלוסיית הגברים האירופית ניהלה קשר ממושך פחות או יותר עם הצבאות באמצעות גיוס חובה, מה שתרם במידה רבה למודעותם לנושאי הגנה.

למעשה, בשנת 1985, שנה שסימנה גם משבר Euromissile, לאירופים בכללם, ולמעמד הפוליטי האירופי בפרט, הייתה מודעות מוגברת לגבי נושאי הגנה, והצורך לשמור על עמדה מרתיעה מספיק כדי למנוע עמדה חדשה התלקחות מלהשפיע על היבשת הישנה.

ואם הם הסתמכו, למעט צרפת ובריטניה הגדולה, על ארצות הברית לגבי המטריה הגרעינית, הם נטלו על עצמם את ההגנה שלהם, ואז בנו כלי צבאי רב עוצמה המענה לצורכי הרגע, ומסוגל לתמוך ב מחויבות גדולה בעוצמה גבוהה מאוד לאורך זמן מול 160 דיוויזיות השריון והממוכנות, 50.000 הטנקים ו-20.000 מטוסי הקרב של ברית ורשה, גם אם גם בתחום זה, לצבא האמריקני הכוח היה תפקיד מכריע.

30 שנה של נפילה מסחררת

עם קריסת ברית ורשה תחילה, ולאחר מכן של הגוש הסובייטי, האיום הקיומי שהכביד על מדינות אירופה, בין אם הן השתייכות לנאט"ו או לברית ורשה, נעלם בתחילת שנות ה-90. 10 השנים שלאחר מכן היו בסימן הירידה לגיהנום של רוסיה, שבתחילת שנות ה-2000 הייתה רק צל של עצמה מבחינה צבאית, אך גם בהופעת סכסוכים רחוקים שצבאות אירופה לא תוכננו להם.

במהירות, עמדתם של מנהיגי אירופה התפתחה לכיוון הדוקטרינה של "יתרונות השלום", עם צמצום מסיבי בפורמטים של צבאות אירופה הקשורים להתמקצעות מתקדמת כדי להיות מסוגלים להיענות לדרישות הסכסוכים החדשים הללו.

במקביל, גם המעמד הפוליטי האירופי התפתח, בדיוק כמו דעת הקהל, על ידי התרחקות בולטת יותר ויותר מענייני ביטחון, מה שהוליד הטיות אנליטיות מסוימות במדינות רבות שרצו לשכנע את עצמן שעימותים גדולים בין מעצמות גדולות שייכים כעת ל- בעבר, במיוחד באירופה, אבל גם של הכוח הרכה הכל יכול להגיב למתחים הבינלאומיים.

נותרו לקרוא 75% מהמאמר הזה,
הירשם כדי לגשת אליו!

לס מנויים קלאסיים לספק גישה ל
מאמרים בגרסתם המלאהו - ללא פרסום,
החל מ-6,90 €.

הרשמה לניוזלטר